ימים קשים עוברים על כוחותינו. החורף הקצר הביא לפריחה מוקדמת של עצי הדובדבן רק על מנת להבלע בנחשול מדכא של טמפרטורות נמוכות וגשם מתמשך. מליוני יפנים נשארו בבית עם יריעות הפלסטיק הכחולות המפורסמות והם צופים בעניים כלות בעלי הכותרת הורדרדים נושרים מהעצים אל השלוליות הקרות.
המשבר הכלכלי חושף את הרקב שפשה בשוק היפני. בדיוק כפי ש'ביבי הציל את הכלכלה הישראלית' גם היפנים גילו בסוף שנות ה-90 ששוק עבדים הוא התרופה לכלכלה בקשיים. עד לא מכבר נהנו היפנים מהילה של משק נאמן לעובדיו. המיתוס של 'מקום עבודה לכל החיים' עדיין מוזכר מידי פעם בכל מיני סיקורים שטחיים של כלי תקשורת זרים אך האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר.
בשנת 2007, כאשר הפכה חברת טויוטה ליצרנית הרכב הגדולה בעולם, חגגה התקשורת היפנית את ההישג כאילו הכוחות היפנים כבשו שוב את מנצ'וריה. הטענות מצד יצרניות רכב זרות כי אינן יכולות להתחרות בטויוטה מאחר והחברה היפנית נהנית מכוח עבודה זול בצורה שאינה חוקית במדינותיהן הובלעה ברוב המקרים או הוצגה כתירוץ עלוב.
זוכרים את טומוהירו קאטו, הדוקר מאקיהברה? צעיר יפני שמצא את עצמו כמו מליונים אחרים כלוא בתוך מערכת עובדי הקבלן היפנית עד שנשרף לו הפיוז. עכשיו מגלים היפנים שהמלך הוא עירום והחגיגות של הקונגלומרטים היפנים התנהלו על גבם של מאות אלפי עובדים יפנים שהושלכו לרחוב ללא פנסיה, פיצויים או אפילו דמי אבטלה.
מסתבר ש-77 אחוזים מהמפוטרים ביפן לא זכאים לשום תמיכה פיננסית אפילו לא בצורת דמי אבטלה, שיעור שאין דומה לו בקבוצת המדינות המתועשות. מדובר בדרך כלל באנשים צעירים, עד אמצע שנות ה-30 שלהם שעבדו בנאמנות יפנית בעשור האחרון על חוזים זמניים דרך חברות כח אדם שצמחו כמו פטריות בכפות הרגליים לאחר מסע כומתה. 20 או אפילו 30 אחוזים ממשכורתם משולמים על ידי המעביד לחברת כ"א ואף יין לא מופרש לקרן פנסיה, ביטוח רפואי והטבות אחרות. המעביד, למשל טויוטה, פשוט היה צריך להחליט בכל 6 חודשים אם הוא מעוניין בהמשך העסקתו של העבד. במידה וכן, החוזה היה מחודש והעובד היה נדרש להגיע למפעל תוך הפגנת כל השטיקים של תרבות העבודה היפנית - נאמנות מוחלטת, עבודה בשעות נוספות ללא קבלת תוספת שכר, שירת המנון החברה בכל בוקר ומידי פעם אפילו 'קארושי' - מוות כתוצאה מעבודת יתר. מצד שני, אם החברה לא רצתה לחדש את החוזה היא היתה מסוגלת פשוט להודיע על כך לחברת כח האדם ללא כל מחוייבות או אחריות כלפי העבד - אם אין סושי, יאכלו סאשימי.
עכשיו אוכלוסיית חסרי הבית בערים הגדולות הולכת וגדלה והממשלה היפנית מנסה למצוא את כל הטריקים האפשריים לשדר ש'הכל בסדר' כולל חלוקת כסף מזומן לאוכלוסיה ונסיון למנות שרי קבינט שאינם אלכוהליסטים.
התקשורת היפנית ממשיכה למלא את חובתה בתפקיד סם ההזיה הציבורי שנועד להשכיח מהיפני הממוצע מי מנהל את המדינה.
הפעם מתמקד אחד הערוצים בבעיה מהותית וגורלית. האם יצליח הבדרן השמנמן לחסל בקבוק קולה בשלוק אחד ולרוץ מסלול מכשולים ללא פליטה של גרעפס אחד. צוות השופטים המכובדים (מאוד) יכריע.