Ni-Ki

ימים קשים עוברים על כוחותינו. ביפן כמו ביפן, הקיץ מתחיל ברגע שעונת המונסונים מסתיימת ובבת אחת הטמפרטורות עולות מאזור ה-20 ומשהו הנעים לטווח ה-30 ומשהו המדכא.
אבל לא רק אני בדכאון. מאז מסע הדקירות ההמוני באקיהברה עליו סיפרתי לא מזמן, התממשו החששות ויפנים רבים אימצו את המנהג החדש של דקירת אנשים באופן רנדומלי. בכל שבוע מאז האירוע מדווחים מקרה או שניים של פסיכים שפויים שדקרו אנשים זרים ברחוב - הסיבה העיקרית היא דכאון או לחץ במקום העבודה. אישה כבת 40 שדלת הרכבת התחתית נסגרה על זרועה, חטפה קריזה והחלה לדקור נשים בתחנת הרכבת בעזרת סכין גילוח. גבר אחר התנפל על אב מבוגר וביתו שטיילו בפארק ופצע אותם. השיא (או אולי אני סתם אופטימי) היה שלשום כאשר גבר דקר למוות בחורה לא מוכרת בחנות ספרים סתם כי סבל מבעיות בעבודה ואה…כן… גם החליט שהוא רוצה להיות מפורסם כמו ההוא מאקיהברה.
תלמידה שלי, בעלת בית מרקחת גדול אומרת שאחוז הסובלים מדכאון עולה בצורה חדה משנה לשנה וכעת רוב החולים המופנים אליה מבית החולים הסמוך מגיע עם מרשמים לתרופות נגד דכאון. כולם כאן טוני סופראנו, רק בלי הדיאלוגים השנונים.
ראיתי שהתפרסם איזה סקר בין-לאומי בנוגע לרמת האושר במדינות העולם, יפן דורגה קצת לפני ישראל אם אני לא טועה. סקרים לא שווים את הזמן המושקע בהם, תשאלו את שימון. יפן היא מדינה מוכת סטרס וכמו שכתבתי פעם מזמן, מי שמשחק עם הנדסה חברתית צריך לדעת שהבקפייר בוא יבוא. מי ששיעבד את היפנים בדור הקודם על מנת שיעבדו כמו מכונות לתפארת הכלכלה היפנית קיבל דור חדש של אנשים נטולי יכולת אינטראקציה בריאה, אחוז גבוה של נזירים מרצון הפורשים מהחברה ואחוז עוד יותר גבוה של כאלה המנסים לברוח מהמציאות באמצעות עולמות של מנגה ועוד תחביבים ביזאריים אחרים.
אם כבר מדברים על 'מי ששיעבד' אפשר להזכיר את החבר של בילינסקי :-), שר המשפטים היפני שטען כי מספר ההוצאות להורג האסטרונומי ביפן מוכיח שיפן היא 'ציוויליזציה' המקדשת חיי אדם. מסתבר שלא כולם מסכימים עם הגאון והעתון הגדול יומיורי שימבון פרסם איור בו נראה האטויאמה לבוש בגלימה קודרת ומחזיק חרמש בידו. האטויאמה כמובן לא נשאר חייב ואמר בתגובה כי העיתון פוגע בכבודם של המוצאים להורג. יש מי שסבור שאלה שנתלו על ידי האטויאמה היו מעדיפים לחיום עם כבוד פגוע מאשר למות א-לה הסמוראי האחרון.
ואם באמת כבר הזכרנו את האטויאמה וחבריו, אפשר להתנחם בכמעט וודאות שימיהם ספורים. המפלגה הליברלית דמוקרטית של יפן (כבר כתבתי פעם על האירוניה החבוייה בשם המפלגה) יושבת בשלטון מאז שנות החמישים של המאה שעברה. אם נקח בחשבון שרוב מוחלט של חבריה ובעיקר מנהיגיה לאורך השנים היו בנים ונכדים של החונטה הפאשיסטית ששלטה ביפן מתחילת המאה ה-20 ועד סוף מלחה"ע ה-2 נקבל שליטה כמעט רצופה של יותר מ-100 שנה. כזכור, מקארת'ור שהפיל את המנהיגים הפאשיסטים ופעל להקמת דמוקרטיה לאחר המלחמה, הציב אותם שוב בשלטון לאחר שהאיום הסובייטי והפעילות הקומוניסטית ביפן הביאו את ארה"ב להחליט שקודם כל צריך להבטיח שהיפנים לא יאלצו לדבר ברוסית, דמוקרטיה תבוא יותר מאוחר. מאז פיצוץ הבועה הכלכלית החלה המפלגה לאבד מקורות תמיכה מסורתיים ועזיבתו של קויזומי לפני כשלוש שנים השאירה חלל ריק בהנהגה. אבה ופוקודה שני ראשי ממשלה (ובנים של) עם רמת כריזמה של שועל דרוס הצליחו לעצבן את ציבור הבוחרים עד כדי שבבחירות האחרונות הפסידה המפלגה את הרוב בבית העליון (והפחות חשוב) של נבחרי הציבור.
אתמול נפל דבר, אחד מענקי התעשייה היפנית, יאסוצ'יקה האסגאווה, אמר כי יש צורך בהחלפת השלטון. עם כל הכבוד לנשיא התאחדות התעשיינים הישראלי למשל, כאשר ביפן ראשי התעשייה אומרים שצריך משהו, זה מתבצע ומהר. מי שבסך הכל מחזיק בשלטון ביפן הם ה'זאייבאטצו' התאגידים הכלכליים הגדולים ואם הם הגיעו למסקנה שהגיע זמנה של האופוזיציה לרשת את השלטון זה יקרה ובקרוב. אני במקום פוקודה הייתי מתחיל לארוז.