ביפן אין וועדות חקירה, אין מבקר המדינה שנושך לרה"מ בביצים בזמן שהאחרון מקמט לו את האוזן, אין זהבה גל-און ואין כן פרוטוקולים לציבור או לא פרוטוקולים לציבור.
כאשר נפתחה חקירה כנגד שר החקלאות היפני בחשד לשחיתות הוא לא התבלבל לרגע ותלה את עצמו בעזרת רצועת הכלב שלו על צירי הדלת בביתו (הוא כנראה היה מאוד נמוך).
החשד הוא שמנהלי קמפיין הבחירות של השר מצואוקה קיבלו תרומות לא חוקיות בסך 13 אלף דולר מחברות שונות אשר לאחר מכן זכו במכרזים ממשלתיים שמנים.
13 אלף דולר! 13,000 דולר! סכום שלא מספיק לאולמרט למשקוף ובטח לא סכום שחסרת החשמל תעז להציע לפרץ גם לא בתור בדיחה - פיצוחים.
אבל כמו שבנדיקט כותבת בספר שלה, בניגוד לחברה המערבית בה הגורם העיקרי המניע אותנו הוא ההערכה העצמית שלנו הרי שביפן הפרט המתבטל למול הקבוצה מונע מגורם דומיננטי עיקרי - הבושה.
לא הייתי רוצה להנחיל את דפוסי החינוך היפנים בישראל ורצועת הכלב היא לא הפתרון אבל קצת בושה לא היתה מזיקה לחברה שם למעלה ב'הנהגת' מדינת ישראל.