באחד האמשים התקשרה היפנית ובישרה לי שנכנסו בה מאחורה. לפני שהצלחתי להתרגז באופן לבנטיני העמידה אותי היפנית על טעותה והסבירה שלא 'נכנסו' אלא 'נכנסה' ולא בה עצמה אלא באוטו מאחורה. ליפנית שלום והנכנסת מבוטחת, אני נרגעתי ושבתי ללבוש את הפיג'מה.
בערב, בעוד היפנית מספרת לי על מעלליה שומעים צלצול מהדלת. בפתח עומד מר ימאזאקי, סוכן הביטוח של הנכנסת. הימאזאקי קד קידה עמוקה ומביע את צערו על הטרחה והסבל אשר גרמה לנו הקליינטית שלו. אנו מודים לו על תשומת הלב וכן על חבילת עוגיות אורז באריזה מהודרת, שי צנוע כך מסביר הימאזאקי ומבטיח לשלוח לביתנו את פושעת המלחמה דרגה שלוש על מנת שתתנצל בעצמה. לא צריך אנחנו אומרים, היפנית קדה לשלום ואני כבר מקלף את אריזת העוגיות מאחורי גבי.
בערב פסחנו על הארוחה, העוגיות הללו שדות משחת, מתנפחות בבטן וסותמות תיאבון. צלצול בדלת, זה הימאזאקי והפושטקית. קידות עמוקות ובקשת מחילה, הנהגת הקרמינלית מזילה דמעה ומגישה ליפנית חבילת עוגיות אורז, גם הימאזאקי מגיש - אולי מישהו לא היה בבית ונשאר לו באוטו.
בבוקר היפנית יוצאת לעבודה, כשהיא פותחת את דלת הכניסה כבר מחכה שם הימאזאקי, הפעם מתלווה אליו אביה של המתנצלת מאתמול. היפנית מסמנת לי להחליף מפיג'מה למשהו מכובד וגם לנגב את פרורי עוגיית האורז מזווית הפה. הם מלווים אותה בדרכה החוצה ואני נשאר עם שתי חבילות חדשות של אותן עוגיות ארורות.
בערב אנחנו לא מדליקים אורות, גם לא טלוויזיה. כשהימאזאקי מצלצל בדלת לא עונים ושוכבים בלי לזוז מאחורי הספה. לאחר מספר דקות, הנעליים של הימאזאקי ליד ראשי, מסתבר שאת הדלת של המטבח שכחנו לנעול. הוא מניח חבילה של עוגיות לידי ולוחש שהוא כבר ייצא לבד.
לא נרדמנו כל הלילה למרות שנעלנו את כל החלונות. גם הכלבים כבר לא נוגעים בערימת העוגיות. בצהריים הגיע שליח וצעק מהגינה שהימאזקי מתנצל אך מלאי העוגיות אזל, הוא הזמין במיוחד מאוסאקה משלוח ויגיע בערב להתנצל בצורה אישית.
האדיוט כבר שעה צורח במגאפון שהוא מתנצל ומיידה עוגיות אורז מתוך רוגטקה שהציב על גג מכוניתו. אני מנסה לשסות בו את הכלבים אבל הם לא זזים, שוכבים עם בטן נפוחה ולשון מדלדלת. לאחר כשעה הצליחה היפנית לפרוץ את המצור ונכנסה באוטו של הימזאקי מאחור.
הזמנתי מכולה של עוגיות אורז, אני מתכוון להתנצל.